החלטה בתיק מ"ת 45032-10-13

1.         בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של הריגה, החזקת סכין, קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, מעשה פזיזות ורשלנות בנהיגה, תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה של ממש- עבירות מיום 20/9/10.

2.         כתב האישום בתמצית- על פי הנטען, עמד סכסוך שהתעורר באותו יום בין קרובו של המשיב (עדנאן) לבין המנוח (סלמאן אלמחדי), עקב עקיפה בתור של משאיות הממתינות לטעינה. בתגובה לכך, קבוצת קרובי משפחה- ובתוכה המשיב- קשרה קשר לנסוע בשני רכבים לכיוונו של המנוח שנהג במשאיתו בדרך לאילת, לעצור את המשאית ולחבול בו חבלה חמורה, אם כי לא להרגו.

באחד הרכבים, נשא אחד הנוסעים (אחמד) סכין "שברייה", שבה דקר בהמשך את המנוח והביא למותו. למשיב שישב באותו רכב עם אחמד, מיוחסת צפיות להריגת המנוח. המשיב ואחרים לכשעצרו באמצעות הרכבים את משאיתו של המנוח, תקפו בצוותא את המנוח והכו אותו באבנים ובאלות בכל חלקי גופו, בכדי לגרום לו חבלה חמורה. אחמד שלף את ה"שברייה" ודקר את המנוח בבטנו. המשיב והאחרים נמלטו מן המקום.

3.         לשיטת באת כוח המבקשת, לחובת המשיב קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שתמציתן, הודעתו של העד-שותף מוחמד ג'ומעה אבו מאדי, המפליל את המשיב ואת יתר הקושרים האירוע. החל מקשירת הקשר וכלה במעשיהם של כל אחד מהקושרים וכן המשיב במהלך האירוע, לפניו ואחריו, באמרה וכן בשחזור מתועד, כמו כן הצביע על המשיב וזיהויו. בנוסף, אמרותיו של עד-שותף אחר שתיווי אבו מאדי, בפני שני מדובבים המפרטות את מעשיו, מעשיו של המשיב, ומעשיהם של יתר הקושרים באירוע, כמו כן תומך בגרסת העד השותף מוחמד ג'ומעה. בנוסף, פלטי טלפונים ניידים של אחרים המעורבים בקשר. בנוסף, הודעתו של עד הראיה לאירוע פראג' אלעתייקה, המתאר את האירוע באופן שתואם את התיאור שמסרו העדים השותפים דלעיל. תיעוד רפואי, חוות דעת פתולוגית, לפיה נגרם מותו של המנוח מדקירה, אולם היו עליו גם חבלות נוספות רבות.

            אשר לגרסת המשיב, נטען, כי המשיב הכחיש שהיה שותף למעשים, אולם לא מסר אליבי, וכן טען, כי אינו בקשר עם משפחתו מזה זמן רב, וכי אין לו טלפון סלולארי ואינו זוכר את המספר. נטען, כי גרסתו הופרכה על ידי עדים אחרים, כמצוין לעיל. כמו כן, המשיב בחר בהודעתו השנייה, לשמור על זכות השתיקה, כך שהתנהגותו זו בחקירה, מהווה חיזוק לראיות המבקשת.

            אשר לעילת המעצר, שאינה במחלוקת, נטען, כי אומנם המשיב נעצר לאחר שחלף זמן רב מהאירוע, אולם, זאת משום שלא אותר בידי משטרת ישראל. בין אם משום שברח והסתתר לאחר האירוע, כמו כל המשפחה שלו, ובין אם לאחר מכן, כשידע שהמשטרה מחפשת אחריו, ערכה ביקורים בביתו והותירה לו מספר הזמנות, אולם המשיב לא טרח להגיע לתחנת המשטרה לאחר מכן ומשפחתו לא שיתפה פעולה, עד שלבסוף אותר במקרה בבדיקה של משטרת עיירות ונעצר. לעניין זה הפנתה המבקשת לשתי דוחות פעולה לזימון המשיב מיום 9/02/11 וכן מיום 14/12/11.

            מכל האמור לעיל, עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4.         ב"כ המשיב מנגד, טען, כי לא ניתן לייחס למשיב על סמך התשתית הראייתית את עבירת ההריגה. הואיל והראיה המרכזית הינה הודעתו של מוחמד ג'ומעה אבו מאדי, כי השותף האחר- שתיווי נסע ברכב השני. הסנגור הפנה להודעת מוחמד אבו מאדי מיום 29/1/11, עמ' 2 ש' 43: "כאשר נסענו בחזרה אני עליתי לרכב של מוחמד מאחורה, ברכב נהג מוחמד ועדנאן ישב לידו ועלה אתנו אחמד ואני חושב גם נאיף והשאר עלו לרכב השני. כאשר עליתי לרכב ראיתי שלעדנאן יש "שברייה" שהייתה בתוך הנרתיק שלה ועדנאן הוציא את הסכין מהנרתיק והסכין הייתה מלאה בדם ועדנאן הסתכל על הסכין והחזיר אותה לנרתיק. ואני שאלתי אותו האם הוא דקר את הבן אדם בשברייה? ואז אחמד סימן לי עם האצבע שלא ולשתוק". עוד הפנה להודעתו של מוחמד עת שנסעו ברכב כדי לחבור לעדנאן והאחרים ולאתר את המנוח ולתקוף אותו בידיו וברגליו ולהימנע ממכות העלולות להרוג אותו:

ש: "מתי ראית פעם ראשונה שלאחמד יש שברייה באוטו?"

ת: "איך שעלינו לרכב והתחלנו בנסיעה אחמד היה יושב לידי ברכב מאחורה אני ראיתי שבמותן של אחמד יש את השברייה (במותן בצד ימין שלו)".

ש: "איך הסדר של הישיבה שלכם היה ברכב? שירדתם לכיוון עדנאן?"

ת: "אחמד ישב באמצע מאחורה ואני ישבתי מצד ימין מאחורה ונאיף (המשיב) ישב מצד שמאל מאחורה".

ש: "האם ראית שיש אדם אחר בכול החבורה שתקפו את המנוח עם שברייה חוץ מלאחמד?"

ת: "מכל אלו שירדו למטה אני ראיתי רק אצל אחמד שברייה".

ש: "האם אתה יכול לתאר לי את השברייה שראית אצל אחמד בפעם הראשונה שהייתם בדרך?"

ת: "שהיינו בנסיעה השברייה הייתה מתחת לחולצה של אחמד והחולצה שלו זזה ואז השברייה בלטה קצת ואז אני ראיתי אותה אצלו".

עוד נטען, כי כלל המעורבים יצאו מהשבט בידיעה שלא משתמשים ב"שבריות", או סכינים ועליהם לתקוף את המנוח רק בידיים וברגליים. הסנגור הפנה לדברי העדים מהם עולה, כי המעורבים הצטיידו במקלות ואבנים בלבד. עוד נטען, כי גם מוחמד וגם שתיווי לא מוסרים בהודעותיהם וגם בשחזור מה חלקו של המשיב מלבד ציון שמו, לעומת האחרים, לגביהם מסרו מה החזיקו בידיהם וכיצד תקפו את המנוח. לצד טענות אלה, ציין הסנגור, כי האירוע התרחש לכאורה בשעת חושך מוחלט, בכביש אילת.

אשר לעילת המעצר נטען, כי עוצמתה נמוכה. ראשית, בשל העדר ראיות לכאורה לייחס למשיב את עבירת ההריגה. שנית, מדובר באירוע שהתרחש לפני שלוש שנים. שלישית, המשיב במשך השנים שחלפו עבד לפרנסתו במקום עבודה קבוע בחברת "שגיב מתכות בע"מ", ביישוב שגב שלום (הוצגו תלושי משכורת בהתאם), ועל כן, לשיטת הסנגור, אין ממש בטענת המבקשת כי המשיב היה בבריחה. רביעית, המשיב בחור צעיר ללא רבב בעברו. אשר לטענת המבקשת, כי הושארו שתי הזמנות בשני מועדים שונים בביתו של המשיב נטען, כי סביר להניח שההזמנה לא הגיעה למשיב בתקופה הרלוונטית, שכן נהוג באירועים דומים לעזוב את מקום המגורים הקבוע מחשש לנקמת דם, ועל כן, סביר להניח, כי ההזמנה לא הגיעה למשיב.

            מכל האמור לעיל עתר הסנגור להורות על שחרור המשיב בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט.